פסק-דין בתיק ה"פ 359/07

לפניי בקשות בנוגע להחלטות או פסקים חלקיים במסגרת בוררות שהתנהלה בין הצדדים לפני השופט (בדימ') אורי שטרוזמן (להלן: "הבורר"). בה"פ 359/07 ביקשה לידר ניהול ופיתוח בע"מ (להלן: "לידר") לאשר שתי החלטות או פסקי בוררות שנתן הבורר במסגרת הבוררות. בה"פ 685/07 ביקשהשרבט מלכיאל ובניו בנין לעם בע"מ (להלן: "שרבט") לבטל את אותן החלטות או פסקים חלקיים, ולחלופין להחזיר את הדיון לבורר להשלמת פסק הבוררות.

1. רקע הדברים

הצדדים לבקשה הן חברות השותפות למיזמי בניה אותם תכננו להוציא לפועל יחדיו. לאחר מספר שנים במהלכן רכשו מקרקעין, בנו עליהם ואף מכרו דירות, ביקשה לידר לפרק את השותפות ולצורך העניין הוסכם בין הצדדים כי הסכסוך ביניהם יימסר להכרעת בורר מוסכם, כאשר הצדדים חתמו על הסכם בוררות.

הבורר דן בסכסוך ונתן שתי החלטות עליהן נסבה המחלוקת. האחת מאוגוסט 2004 והשנייה מדצמבר 2006. שרבט טוענת כי הנושאים השונים אשר הובאו להכרעת הבורר שלובים זה בזה ובפועל אין משמעות להחלטה בעניין מסוים אחד מתוך המכלול, אלא רק לפסק הסופי שיינתן בסוף הבוררות ויאגד את כל המחלוקות בין הצדדים. לטענתה, הסכמת הצדדים שהדיון בנושאים השונים ייערך בנפרד, נועדה להקל על הדיון בבוררות, כאשר היה ברור לצדדים כי למעשה רק הפסק הסופי יחייב. לידר טוענת, כי החלטות אלה הן למעשה פסקי ביניים או פסקים חלקיים ולכן מהוות "פסק בוררות" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות") וניתן להגישן לאישור בית המשפט וכי הן מחייבות ויש לבצען.

בדיון לפניי טענו הצדדים לעניין המשך הבוררות. לידר טענה כי שרבט הפסיקה לשלם את חלקה בשכר טרחת הבורר ועל כן הבוררות הופסקה. על כן, לטענתה אין מקום לדחות את אישור הפסקים החלקיים. שרבט טענה בדיון ביום 10.10.07 כי עניין התשלומים עם הבורר סודר, הבוררות ממשיכה והבורר נתן החלטה על הגשת סיכומים במועדים קרובים יחסית. ב"כ של לידר אישר אמנם את הדברים אך טען כי השיקים שניתנו לבורר יכול שלא יכובדו, לאור העובדה שהדבר קרה כבר בעבר, ולראיה, הבורר כתב בהחלטתו כי אם שיק אחד לא יפרע תיפסק הבוררות באופן מיידי.

2. טענות הצדדים

לידר, שביקשה את אישור שתי ההחלטות במסגרת ה"פ 359/07, טוענת כי החלטות אלה הן למעשה פסקי ביניים המסיימים ומכריעים עניינים מסוימים ולא החלטות ביניים. לטענתה, פסק ביניים הוא למעשה פסק דין חלקי המהווה "פסק בוררות" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות ועל כן הוא מחייב וניתן לאישור בית המשפט.

ראשית, טוענת לידר, כי יש לדחות את הבקשה שהגישה שרבט, היות והוגשה זמן רב לאחר תום המועד הקבוע לכך בחוק, שכן עפ"י סעיף 27(א) לחוק הבוררות, יש להגיש בקשה לביטול פסק בוררות תוך 45 יום מיום מתן הפסק. שרבט הגישה את בקשת הביטול (ולחלופין להחזרת הדיון לבורר לשם השלמה) בה"פ 685/07 כשלושה חודשים לאחר ש לידר הגישה את הבקשה לאישור הפסקים החלקיים בה"פ 359/07.

עוד טוענת לידר, כי שרבט עומדת על קיום אותם חלקים בהחלטות שהם לטובתה אך ממאנת לבצע את חיוביה היא על פי אותן החלטות ממש. בנוסף טוענת לידר, כי שרבט מעלה את הטענה לפיה הבורר לא השלים את הדיון בסוגיות בהן הכריע בהחלטותיו בחוסר ניקיון כפיים, כאשר אינה חושפת עובדות רלוונטיות מהותיות. כך למשל, טוענת לידר, כי שרבט לא גילתה לבית המשפט את העובדה שהבוררות לא מתקיימת מזה מספר חודשים ולמעשה הגיעה לקיצה משום ששרבט לא משלמת לבורר את חלקה בשכר טרחתו, וכן כי פסקי הבוררות נשואי הבקשות הם פסקי ביניים המסיימים ומכריעים עניינים מסוימים, ולא החלטות ביניים.

על כן מבקשת לידר לדחות את בקשתה של שרבט על הסף או לגופה ולאשר את פסקי הבוררות החלקיים.

שרבט טוענת כי מתחילת הבוררות סוכם שפסק הבורר יינתן לאחר דיון בכל הסוגיות, וכי יהיו נושאים בהם יתקיים דיון נפרד, אך זאת רק למען הנוחות, כאשר הסיכום היה כי לבסוף ייערך סיכום וקיזוז. לפיכך, משהסכימו הצדדים שהדיון בנושאים השונים ייערך בנפרד, זה היה רק מתוך רצון להקל על הדיון בבוררות, כאשר היה ברור לכל הצדדים כי למעשה רק הפסק הסופי יחייב.

עוד טוענת שרבט, כי משלא הכריע הבורר באחת הסוגיות שנמסרו להכרעתו, אין אפשרות לאשר את החלטות הביניים, ובנסיבות אלה אישור אחת מן ההחלטות או שתיהן בטרם סיום ההליך, בניגוד להסכמה הבסיסית בין הצדדים ובניגוד לקביעותיו המפורשות של הבורר תהווה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי.

על כן טוענת שרבט, כי יש לבטל את ההחלטות החלקיות, ולחלופין להחזירן לבורר לשם השלמה עד למתן פסק בוררות שיכריע בכל הסוגיות שנמסרו להכרעת הבורר. מכל מקום, כך טוענת שרבט, אין לאכוף החלטות ביניים אלה במנותק מפסק הבוררות הסופי. שרבט מפנה למכתבו של הבורר מיום 14.1.07 (שיפורט בהרחבה), שלטענתה מעיד על כך  שגם הבורר רואה כך את הדברים.

לטענת שרבט, אם יאכפו אותן החלטות חלקיות, ייווצר מצב של עיוות דין, שכן, לטענתה, אין ספק כי בסופו של יום יש לבצע קיזוז בין החיובים השונים, וליתן פסק בוררות שלם וכולל שרק הוא יחייב וניתן יהיה להביאו לאישור ביהמ"ש.

בנוסף טוענת שרבט כי עומדות לה שלוש עילות לביטול פסקי הבוררות החלקיים, לפי סעיף 24 לחוק הבוררות. לפי סעיף 24(4) לחוק בוררות, ניתן לבטל את הפסק כאשר לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, כפי שארע לטענתה במקרה דנן; לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, ניתן לבטל את הפסק כאשר הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו, כפי שארע לטענתה במקרה דנן; עוד היא טוענת כי אישור אחת מן ההחלטות נשוא הבקשות או שתיהן יהוו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ולכן יש לבטלן לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, שכן מדובר בעילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל גם פסק דין סופי.

לבסוף טוענת שרבט, כי בנסיבות אלה עדיף להחזיר את הפסק לבורר לשם השלמתו וכי זו התרופה  ההולמת והראויה ביותר במצב זה עפ"י סעיף 26(ב) לחוק הבוררות (ר"ע 17/85 מורד נ' מפעל לניקוי חימי ומצבעה, נרקיס בע"מ, פ"ד לט(2) 499).

לידר  טוענת ביחס לעילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, כי מדובר בסוגיות שכבר נידונו והוכרעו ע"י הבורר, ולא בסוגיות שכלל לא הגיעו לדיון. לגבי סוגיות אלה, נערכו דיונים ארוכים ומייגעים שבהם העלתה המבקשת את כל טענותיה.

לגבי עילות הביטול, טוענת לידר כי ביהמ"ש יכול להשתמש בסמכותו לאישור הפסק בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הבוררות היות ובמקרה דנן דחיית בקשת הביטול אינה גורמת לעיוות דין, נהפוך הוא, יהא בכך כדי להפסיק את עינוי הדין הנגרם לה ולהביא את שרבט לשולחן הדיונים להמשך קיומם של הליכי הבוררות.

כמו כן טוענת לידר כי הבקשה להחזרת הדיון לבורר לצורך השלמת הפסק מוגשת בחוסר תום לב קיצוני, שהרי ברור ל שרבט כי מזה מספר חודשים בוררות אינה מתקיימת מפני שהיא אינה מוכנה לשלם את חלקה בשכרו של הבורר. יתרה מכך, כלל לא פורש מה הבורר צריך להשלים בעניינים נשוא הפסקים החלקיים האמורים.